הכוח השקט שבונה הון
ריבית דריבית היא רווח שמרוויח על עצמו. בשנה הראשונה הקרן שלכם מייצרת תשואה. בשנה השנייה גם התשואה ההיא מייצרת תשואה, וכך הלאה. בהתחלה זה מרגיש איטי ומשעמם, אבל העקומה מתעקלת: ככל שעוברות השנים, החלק של הרווח-על-הרווח גדל, עד שהוא עוקף את מה שהפקדתם בעצמכם.
לכן שני הגורמים החזקים ביותר בחישוב הם לא הסכום ההתחלתי אלא הזמן וההתמדה: הפקדה חודשית קבועה, גם צנועה, שפוגשת עשרים שנות שוק, מנצחת כמעט כל ניסיון לתזמן כניסות ויציאות. נסו במחשבון: הכפילו את מספר השנים וראו מה זה עושה לתוצאה, לעומת הכפלת הסכום ההתחלתי.
הזמן בשוק עושה למשקיעים את מה שתזמון השוק מבטיח ולא מקיים.
ומה השוק האמריקאי עשה בפועל?
במקום לנחש תשואה, מצב "אילו השקעתי ב-S&P 500" מראה לכם את המספרים האמיתיים: בוחרים שנה וסכום, ורואים כמה הוא היה שווה היום לפי מחירי המדד בפועל, כולל התשואה השנתית הממוצעת של התקופה. שימו לב שההדמיה במחיר המדד בלבד, בלי דיבידנדים, כך שהתוצאה המלאה בפועל הייתה אף טובה יותר. ואם אתם רוצים להבין מה קורה כשמוכרים, מחשבון המס על מניות אמריקאיות ימשיך בדיוק מהנקודה הזו. למונחים שצצים כאן, כמו תשואה שנתית ממוצעת או מדד, יש הסברים פשוטים במילון המונחים.