מנכ"ל JPMorgan אמר משפט שכל משקיע עם תיק אמריקאי צריך לעצור ולקרוא פעמיים: הוא לא היה קונה מניות או אג"ח ממשלתי ארוך טווח במחירים הנוכחיים. זה לא אנליסט אלמוני וזה לא כלכלן שמדבר בתיאוריה. זה ג'יימי דיימון, שמנהל את אחד הבנקים הגדולים והמשפיעים ביותר בארצות הברית ורואה כל יום זרימות הון, בקשות אשראי ומצב רוח של לקוחות מוסדיים וקמעונאיים כאחד. כשאדם כזה אומר שהסיכונים בשוק גדולים ממה שרוב האנשים חושבים, זה לא כותרת לרגע. זה איתות שכדאי לפרק לגורמים.
מה דיימון בעצם אמר, ולמה זה שונה מציוץ רגיל
דיימון לא זרק אזהרה כללית על תמחור יתר. הוא אמר במפורש, לפי דיווח ב-CNBC, שהוא חושב שהסיכונים כנראה גדולים ממה שאנשים אחרים חושבים. הניסוח הזה מדויק: הוא לא טוען שהשוק בהכרח יקרוס, אלא שהתמחור הנוכחי לא משקף כראוי את הסיכון שקיים בפועל. יש הבדל גדול בין השניים. שוק יכול להיות יקר ולהמשיך לעלות עוד שנה. אבל שוק שלא מתמחר סיכון נכון הוא שוק שבו הנפילה, כשהיא מגיעה, חדה יותר ממה שהמשקיעים מוכנים לה.
לפי דיווח ביאהו פייננס, דיימון ציין באופן ישיר שהוא לא היה קונה כרגע לא מניות ולא אג"ח ממשלתי ארוך טווח, מה שנקרא Treasury, במחירים הנוכחיים. זה מעניין במיוחד כי אג"ח ממשלתי אמור להיות המקלט הבטוח בתיק. אם גם שם הוא רואה תמחור לא אטרקטיבי, זה מרחיב את היריעה מעבר לפחד ממניות יקרות. זה נוגע לגירעונות הפיסקליים התופחים בארצות הברית, לעלייה בהנפקת חוב ולשאלה מי בכלל קונה את כל האג"ח הזה בריבית הנוכחית.
הסיכונים שהוא מונה, ולמה אף אחד מהם לא חדש
מהדיווחים עולה שדיימון מתייחס למכלול סיכונים גיאופוליטיים וכלכליים שכבר מוכרים היטב לשוק, ולא למשהו חדש שהתגלה השבוע. אף אחד מהגורמים האלה לא חדש, וזו בדיוק הנקודה. השוק כבר "יודע" עליהם הרבה זמן, אבל דיימון טוען שהם לא מתומחרים כראוי. כלומר, מחירי המניות והאג"ח לא משקפים בהכרח את גודל הסיכון האמיתי שהם מייצגים.
זה ההבדל בין ידיעה לתמחור. כולם יודעים על המתיחות הגיאופוליטית הקיימת בעולם. השאלה היא אם מכפיל הרווח של מדד S&P 500, כלומר היחס בין מחיר המניה לרווח השנתי שלה למניה, כבר "מנכה" תרחיש שבו המצב מחמיר. מכפיל רווח נמוך יחסית בשוק נחשב לרוב סימן לזול, אבל מכפיל גבוה שמתעלם מסיכון אמיתי הוא בעיה הפוכה באותה מידה, וכדאי לבחון את שני הצדדים של המשוואה הזו לפני שקובעים מסקנה.
ההבדל בין מה שהוא אומר למה שהוא עושה
כאן מגיע החלק שממש כדאי לשים לב אליו. דיימון לא אמר "אל תשקיעו בכלום". הוא אמר שהוא היה שוקל לקנות מניה בודדת, אם היא השקעה מצוינת, לפי דיווח ב-Fox Business. אבל לא את השוק הכללי. זו הבחנה קריטית בין השקעה ממוקדת לבין חשיפה גורפת דרך מדד. הוא לא אומר שאין הזדמנויות. הוא אומר שקניית "הכל" דרך מדד רחב, במחיר הנוכחי, היא סיכון שהוא אישית לא מוכן לקחת.
זו בדיוק הנקודה שהכי מפספסים כשקוראים כותרת כמו "דיימון לא קונה מניות". הוא לא ברח מהשוק. הוא הבדיל בין בחירת מניה ספציפית עם יתרון ברור, לבין הימור פסיבי על השוק כולו כשהסיכון הגלום בו לא מתומחר. משקיע ישראלי שקונה קרן סל על מדד רחב לא בוחר מניות, הוא קונה את הממוצע. וכשהמדד נוטה להיות מרוכז יחסית סביב קבוצה קטנה של מניות טכנולוגיה גדולות, שאלת הפיזור בתוך המדד עצמו הופכת רלוונטית יותר, כפי שמורחב במאמר על ריכוזיות התיק סביב מניות הענק.
ההבדל בין "השוק יקר" ל"הסיכון לא מתומחר" הוא ההבדל בין להוריד קצת סיכון לבין להבין שהמפולת הבאה, אם תגיע, תהיה חדה יותר ממה שרוב התיקים בנויים לספוג.
מה עושים עם זה בפועל
השאלה המעשית היא לא אם להאמין לדיימון. השאלה היא מה עושים עם המידע הזה בתיק שלכם, כאן ועכשיו. שלושה דברים שווים בדיקה השבוע.
בדקו כמה מהתיק שלכם תלוי במדד רחב מול מניות בודדות שבחרתם מסיבה טובה. אם רוב החשיפה שלכם היא קרן סל על מדד שמוביל אותו קומץ מניות טכנולוגיה גדולות, שאלו את עצמכם אם אתם באמת מבינים כמה מהתיק שלכם תלוי בהן. בדקו את משך הזמן, נקרא Duration, של אג"ח ממשלתי שאתם מחזיקים: ככל שהוא ארוך יותר, כך המחיר שלו רגיש יותר לשינויי ריבית ולירידה באמון בגירעון האמריקאי. ולבסוף, אל תתייחסו לזה כאיתות למכור הכל. דיימון עצמו לא עשה את זה. הוא צמצם ביטחון בהימור הגורף, לא נטש את השוק. כדאי גם לזכור שכל שינוי בתיק דולרי מייצר עבורכם כמשקיעים ישראלים חשיפה נוספת לשער הדולר שקל, לא רק לתשואת המניה או האג"ח עצמם.
בקהילה הסגורה של אוראל עלה השבוע בדיוק הדיון הזה: איך מבדילים בין "משקיע זהיר" ל"משקיע שמפספס עשור של עליות" כשמנכ"ל בנק כזה מזהיר בקול רם. אין תשובה אחת נכונה, אבל יש דרך חשיבה מסודרת שעוזרת להגיע להחלטה שמתאימה לתיק שלכם, לא לתיק של דיימון.
דיימון לא ניבא קריסה, והוא לא ברח מהשוק. הוא אמר שהמחיר של הסיכון בשוק הנוכחי לא הגיוני ביחס למה שקורה בעולם, ופעל בהתאם: פחות חשיפה גורפת, יותר בררנות. שלושה צעדים לקחת מזה: בדקו את הריכוזיות במדד שאתם מחזיקים, בחנו את משך הזמן של האג"ח בתיק, ואל תבלבלו בין זהירות בבחירת עיתוי לבין בריחה מלאה מהשוק. השאלה האמיתית היא לא אם דיימון צודק. השאלה היא אם אתם יודעים בדיוק כמה סיכון יש בתיק שלכם, או שאתם מנחשים.
ולפני שממהרים להיבהל מדבריו כדאי להזכיר לעצמכם מה בעצם קורה כשמסתכלים על השוק בפרספקטיבה רחבה יותר, לא של שנה או שנתיים אלא של עשורים, כמו שעשינו בניתוח 30 השנים של S&P 500.
ואם מחפשים דוגמה קונקרטית לכך שהשוק לא תמיד מתנהג לפי האינסטינקט, כדאי להסתכל על הדוח האחרון של אמזון, שבו אמזון שרפה 7.6 מיליארד דולר במזומן והמניה קפצה 15%.
